הנה בדיחה מוזיקלית שוביניסטית עם הסבר קצר למי שלא מוזיקאי.
למה הסאונדמנית נעלבה?
כי הזמר אמר לה בסאונד צ'ק להוריד שני קילו.
(ההסבר: שני קילו – שני קילו הרץ – תדר קולי).

שוביניזם באמנות בכלל וברוק בפרט זה לא דבר מובן מאליו, אבל זה בהחלט קיים. לכאורה מוזיקאים ואמנים אמורים להיות קצת פחות נגועים בדבר הזה, אמורים, אבל דעות קדומות בענייני מין הם עניין עמוק וחוצה תחומים.

מבחינה סטטיסטית מוזיקת רוק זה תחום די גברי. רוב האנשים שאתה פוגש בעבודה הזאת, בחדרי חזרות ובהופעות הם גברים. לא פעם יצא לי לשמוע וגם להשתתף בשיחות של נגנים על נגנים, וכשמישהו מדבר על מתופפת, גיטריסטית או בסיסטית שהוא התלהב ממנה, מגיעה באיזשהו שלב מכיוון כלשהו השאלה השוביניסטית – "כן, אבל היא ממש טובה, או שהיא טובה בשביל בחורה?"

מדי פעם מגיעות מוזיקאיות ששמות את השאלה הזאת ללעג, והופכות אותה למטומטמת ומביישת. קים דיל, קים גורדון, פי ג'יי הארווי, אם להזכיר כמה. לפני יומיים התארחתי בהופעה של רמי פורטיס בבארבי ונתקלתי בעוד אחת מהזן הזה. תמר אפק, הגיטריסטית של קרוסלה, שהיו ההופעה הפותחת.

קרוסלה הם צמד מעולה, גיטרה (תמר אפק) ותופים (גיא שכטר), שמנגנים ושרים רוקנרול שמבוסס על ריפים בלוזים. לא רחוק ממה שהבלוז אקספולז'ן הקימו לתחייה ושיכללו בשנות התשעים, ושלהקות כמו הוייט סטרייפס המשיכו לפתח בעשור האחרון. לקרוסלה יש את הטייק האישי והמעניין שלהם על הסגנון הזה.

זאת פעם ראשונה שיצא לי לשמוע אותם. עמדתי לצד הבמה, ולא זזתי משם. היה פשוט כיף לאללה. קרוסלה מנגנים נהדר ביחד, והריפים של תמר הם מהסוג הכי אהוב עלי, הוקים של בלוז (מלשון hook) שאפשר לדוג איתם כרישים.

באיזה רגע השאלה השוביניסטית הידועה קפצה לי לראש, ראיתי את עצמי מספר למישהו על ההופעה ומקבל את התגובה הזאת, אז פשוט עצמתי עיניים ליתר ביטחון וקיבלתי את התשובה עם פטיש לראש.

הימים האלו הם ימי סיכומי שנה שנטחנים בלי סוף, אז הנה סיכום שנה קטן שלי.

גיטריסט ו/או גיטריסטית השנה 2009 – תמר אפק.

מצורף וידאו להנאתכם.

httpv://www.youtube.com/watch?v=MgoaEpndlgk&feature=related